הפחד הכי גדול שלי הוא לא מהמוות.
הפחד הכי גדול שלי הוא לא לחיות בכלל.
הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם,
הייתה ההתעוררות לעובדה שכל רגע בחיים שלי אני יוצר מחדש את עצמי.
בין אם אני בוחר בזה או לא - העתיד שלי רוקם עור וגידים ברגע הזה, עכשיו.
בתור נער לקחתי את כל "עולם הרוחניות" כאיזה סיפור שאנשים מספרים לעצמם כדי לא להרגיש רע לגבי המצב הנוכחי שלהם.
כמו תירוץ שהם מספרים לעצמם כדי לישון טוב בלילה.
עם הזמן הבנתי שזה בידיוק מה שאני עושה לעצמי,
כאשר אני נמנע מלשאול את עצמי את השאלות הגדולות של החיים, כמו:
" איזה בן אדם אני רוצה להיות?"
"מה המטרה שלי פה בחיים?"
"האם פשוט באתי לעולם כדי לשרוד כמה עשרות שנים ולהיעלם?"
אני לא חושב שלאף אחד זה נוח לחשוב על המוות שלו..
אבל בשבילי - זה עשה את כל השינוי.
יש משהו כל כך מעצים בעבודה עם הגוף שאני לא חושב שאי פעם אוכל לשים במילים.
מה שאני יודע בוודאות ככל שהמסע שלי מתקדם זה זה:
נועדנו כדי לחיות.
באנו לפה כדי לממש את עצמנו, להגשים את מי שאנחנו ולבטא את האישיות שלנו.
הבעיה היא שרוב האנשים אף פעם לא מוצאים את המקום הנכון בשבילהם.
אחרי מסע ארוך, אני יודע שמצאתי את המקום הנכון בשבילי.
